לאחר שני פרשות העוסקות בציווי על בניית המשכן מגיעות שתי פרשות העוסקות בביצוע.
במכלול הביצוע ישנם מספר דגשים מאוד מעניינים:
ראשית, המשכן נעשה ממספר חומרים הלקוחים מהדומם, מהצומח ומהחי, אך בעיקר "נלקחו" חומרים מהלב של עם ישראל. לכל אורך הפרשה מוזכר ליבם של עם ישראל בהקשר של נדבה: "ויבאו כל איש אשר נשאו לבו.... ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב".
לכאורה כאשר מדובר במילוי הצו האלוקי העיקר הוא למלא אחר אותו צו אלוקי, ובמקרה זה נדבת הלב מהווה רכיב נוסף מאת בני ישראל.
שנית, בין הפריטים המוזכרים בפרשה מהם בנו את המשכן מוזכרים "חח ונזם וטבעת וכומז, כל כלי זהב".
מה משמעות הפירוט של אותם הפריטים?
השאלה תמוהה עוד יותר כאשר אנו יודעים ששמות התכשיטים הללו מתייחסים לתכשיטים הנמצאים במקומות מוצנעים.
העניין הנוסף המיוחד הוא האזכור ביחס לבניית הכיור "ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחושת במראות הצבאות אשר צבאו פתח אהל מועד".
חכמינו זיכרונם לברכה מסבירים שהמראות הצובאות הן המראות שהנשים במצרים היו מתקשטות בהן לפני בעליהם בכדי שהבעלים יחשקו בהן על אף קשיי השעבוד.
כלומר, הן תכשיטים והן המראות, אשר שימשו לשימוש שאינו לקדושה (בלשון המעטה) יכול להיהפך למרכיב חיוני בבניית המשכן. אפילו הבסיס הנושא את הכיור המשמש לטהרה!
עניין אחרון שרציתי להזכיר הוא שמן המשחה אשר משחו בו את המשכן. הפרשה האחרונה שקראנו, פרשת כי תישא מבארת שזה היה שמן מיוחד, שמן הקרוי מר - דרור.
מהו מר דרור?
חכמינו מסבירים שמר דרור שזהו שמן המופק מחומר שנקרא מר, בייסודו החומר הוא מר, אך מכוח הכתישה, המרירות מתחלפת לבושם.
כלומר, השמן בו משחו את כל כלי הקדש, את הכוהנים והמשכן סימל למעשה את היכולת להפוך מרירות לבושם.
טמון כאן רעיון עמוק מאוד הקשור לבניין המשכן הפרטי, לקשר הזוגי והמשפחתי, בכל זוגיות ובכל משפחה.
בחיינו אנו מצפים לעולם ברור, עולם שגבולות: הטוב, הטהור והנכון יהיו ברורים מאוד לעומת התחום האפל והשלילי.
כל אדם מעוניין לחיות את חייו על פי עקרונות המבוססים על הטוב - הנכון והטהור וכמובן שכל זוג שואף שחייו יושתתו על עיקרון הטוב, אך במציאות ימינו החיים הינם בעלי גוונים של אפור ומציאות לא ברורה בדרך לשאיפה לחלוקה דיכוטומית בין לבן ושחור - טוב ללא טוב.
כאשר נפגשים במציאות לא ברורה כגון אלו ישנה אכזבה גדולה ורצון להתנתקות.
כאן באה התורה לבשר שעיקר חיינו בזה העולם הוא לתקן את אי-הבהירות, לגלות בגווני האפור איך אפשר לתקן ולגלות לבן.
זכור לי מקרה בו הגיע אליי זוג כאשר האישה הייתה מלאת אכזבה מבעלה "שנפל בנפילה" בתחום הצניעות.
האכזבה הייתה כה גדולה עד שהיא הייתה מוכנה לפרק את הזוגיות בשל כך.
היא לא העלתה בדעתה שיש אפשרות לתקן ולהעלות את הנפילה לשרשה ובכך לתקן.
המראות הצובאות שימשו לעורר יצר, אך כאשר הוא מופנה לכיוון של קדושה הוא אינו מוריד אלא מעלה.
הבשמים ריחם מר, אך כשכותשים אותם וחושפים את מה שנמצא בפנים, אז הוא הופך לבושם.
בחיים כל יצר וכל נטייה בשרשם באים ממקום חיובי, האלוקים ברא את האדם ישר, הקלקולים באים מזנות הלב ומכוונות רעות.
צריך לחשוף מה נמצא בעומק ולנקות את הכוונה -אז מתגלה ה"בושם".
בזוהר הקדוש מופיע שבכניסה לבית מדרשו של ר' שמעון בר יוחאי כתוב שרק מי שיודע להפוך מר למתוק מורשה להיכנס - זוהי תמצית העילוי ותיקון הזוגיות.
כך גם מה שכל כך רחוק יכול להיות הבסיס לקדושה.
לכן, רגע לפני שנתפסים לאכזבה מבן או מבת הזוג אני מציע לנסות ולראות בעין טובה את המצב.
כל אחד מבני הזוג, ינסה להתבונן במה שמאכזב אותו ואולי יש שם מתחת לפני השטח יסוד חיובי?
אולי ישנה תכונה שאפשר לתקן? "להעלות את המר למתוק ולרומם את הלב בנדיבות"
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com