פרשתנו עוסקת במסעו של עם ישראל שממשיך לעבר הכניסה לארץ ישראל.
כשקראתי את הפרשה עלו בדמיוני שתי תמונות:
האחת הערכות לקראת יציאה לחופש משפחתי והשנייה להבדיל, הערכות למבצע צבאי.
ההצלחה בשני מצבים אלו פעמים רבות הינה תוצר ישיר של הכנה נכונה וראויה. עיון בפרשת השבוע מאיר את עינינו ומנדב לנו "טיפים" שיעזרו לנו להתכונן נכון לאילו מן המצבים.
הפרשה שלנו היא אחת הפרשות עם הפספוס הגדול ביותר, ברגע אחד השתנתה המציאות, כל ההיסטוריה, אותו הרגע בו עם ישראל בכה בכייה לחינם.
אך ביהדות ניתן ללמוד על התיקון מכל נפילה.
הפרשה פותחת בשליחת המרגלים, היינו מצפים שהתורה תתמקד מייד בשליחות שלהם, מה עליהם לעשות בשליחותם? לדוגמה. אך לא, התורה מפרטת את שמותם וייחוסם ורק אחר כך את עצם המטלה שהוטלה עליהם.
כשהתורה מדווחת על המשימה שלהם היא מתארת את המקומות בהם הם "תרו", מה הם עשו בכל מקום, ומה הייתה התרשמותם. אך כשמגיעים לחברון מופיע בלשון יחיד הביטוי "ויבא עד חברון" ולא בלשון רבים.
חכמינו הסבירו את השינוי בכך שלחברון הגיע רק כלב בן יפונה ליטול עצה מ"יישני חברון" אלו האבות.
מה בעצם רצו חכמינו להדגיש?
לצורך היציאה למסע החיוני והחשוב הזה נדרשו שנים עשר "אנשים", תיאור לנשיאי העדה, להתאחד יחד סביב מטרה אחת. לכל אחד היה תפקיד במסע בו הם היו שותפים.
מאידך, כאשר כלב חשש שהמטרה מתעמעמת בעיני חבריו הוא הלך להתקשר לשורש לאבות. מהלך שהתברר אחר כך כמהלך נכון.
מבלי אותו החיזוק שכלב נטל מהאבות לא היה לו כוח לעמוד ולהתמודד מול חבריו ומול כל עם ישראל ולהצהיר "הארץ טובה מאוד מאוד".
בסוף הפרשה מופיעה מצוות ציצית, מהו הקשר בין הפרשיות?
רגילים לומר שהקשר הוא בכך שמצוות ציצית באה כנגד העיניים התרות ורואות מה שאינן צריכות לראות.
אני חושב שיש קשר נוסף ועמוק, לבישת הציצית הינה לבישת המדים של עם ישראל, לבישת ציצית מחזירה ללובש את תודעת המטרה שלשמה הוא נמצא במסע החיים.
כל לובשי הציצית מתאחדים יחד למטרה שהיא השייכות לאומה הישראלית הרוצה להביא בשורת גאולה לעולם.
זהו תיקון למרגלים שהתאחדו לכדי מטרה גדולה וחשובה.
לכל אחד היה תפקיד, אך ברגע מסוים שכחו את המטרה הגדולה הפכו להיות אוסף של אנשים בעלי אינטרסים.
מה הקשר בין סיפור המרגלים, החופש הממשמש ובא וחיים זוגיים?
אחד האתגרים הגדולים בחיים זוגיים ולקראת החופש הגדול בפרט הוא, נתינת מקום לכולם.
כלומר, כשיש יציאה לחופש משפחתי הדבר היעיל ביותר זה להכין הכל כאשר כל בני הבית ישנים, אפשר לעבוד לבד.
אך משפחתית וחינוכית הדבר הנכון הוא ליצור מצב בו יש לכולם תחושה שהם עשו משהו בשביל החופשה המשפחתית.
ישנה מטרה משותפת המאחדת את כולם.
העיקרון הזה נכון לא רק לגבי החופשה, אלא לגבי כל משימה משפחתית.
החוזק של משפחה נמדד בצורה של עד כמה כל חברי המשפחה מרגישים שיש להם מקום והם מוערכים במקום שלהם.
זה יכול להיות אתגר לשבת עם בני הבית ולתכנן מה רוצים להשיג בתקופת החופש ומה כל אחד תורם לשם כך.
הרעיון הזה נכון גם ברמה הזוגית – כטיפול וייעוץ זוגי.
פגשתי לא מזמן זוג נחמד שהאישה סבלה מתחושה של רגשי נחיתות כמעט בכל תחום, הן ברמת השותפות בענייני הבית ועד לקשר האינטימי ביניהם מפני שבעלה היה מאוד מוצלח בכל.
הדרכתי אותם לשבת יחד ולבדוק מהו החזון הזוגי שלהם, כיצד הם רוצים לראות את מקומו של כל אחד.
התברר, שהבעל לא ידע שכישרונותיו הרבים נותנים לאשתו תחושה כה קשה, תחושה שלהיות כמיותרת.
הסכמה על חזון משותף בו רואים עין בעין שני בני הזוג מהו מקומו של כל אחד, מספק תחושה של בטחון וערך לכל אחד מבני הזוג, תחושה של שותפות אמת.
אני מציע לכל זוג להתבונן עד כמה הם יכולים לחזק את השותפות מתוך חיזוק מקומו של כל אחד מבני הזוג בזוגיות.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com