מבט זוגי - פרשת תצוה, התשע"ו


הפרשה שלנו ממשיכה בציווי בניית המשכן, הקדשת הכוהנים, הציווי על מלאכת בגדי הכהונה ודרך הקדשתם.
הפעם אני רוצה להתמקד בבגדי הכוהנים. בגדי הכוהנים אינם בגדים שגרתיים, לכל בגד יש  משמעות ותפקיד ביחס לעבודת הכוהנים.
בבגדי הכהן הגדול ישנם פריטים מאוד מעניינים: החושן והאפוד.
אבני החושן היו אבנים המקובעות על כתפי הכוהן ואילו האפוד היה תכשיט בעל שתים עשרה אבנים, כאשר לכל שבט האבן שלו.
מגמת האפוד והחושן  "ושמת את שתי האבנים על כתפת האפוד אבני זיכרון לבני ישראל, ונשא אהרן את שמותם לפני ה'...", "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו...".
אהרון, הכהן הגדול, הוא אדם ציבורי המייצג את עם ישראל, אהרון אינו אדם פרטי.
בכדי לייצג את עם ישראל צריך לחוש את הקשר לכל העם, בשכל אפשר להבין את האחריות לכלל, אך לחוות את האחריות, זה הליך קשה מאוד.
הקושי נובע מכך ש"האדם קרוב אצל עצמו", טבעו של עולם שאדם באשר הוא חווה קודם כל את עצמו.
התורה ציוותה על הכהן בבואו לעבוד את עבודת הקודש ללבוש תכשיט - בגד בעל נוכחות, כבד, בגד המכיל את שמות שבטי ישראל, לזיכרון - בכדי שזיכרון עם ישראל יהיה מורגש ונוכח בעת עבודת הכהן הגדול.
המתבונן באפוד היה שם לב שכל אבן שקועה בתושבת זהב משלה, כל אבן שונה ומיוחדת מחברתה.
עם ישראל אינו אוסף של דומים אלא אוסף של מיוחדים, כל שבט ייחודי, כל פרט בישראל ייחודי.
הכהן הגדול מרגיש את כל הייחודיות הזו על לבו ובליבו, כך הכהן הגדול יכול לחוש את עם ישראל בליבו.
ההתבוננות הזו מזכירה לי שיחה שקיימתי השבוע עם אם צעירה, האם שיתפה אותי בקושי שהיא עוברת לאחר לידתה הראשונה.
"פתאום הבנתי שכל החיים משתנים, אנחנו כבר לא שני רווקים ביחד, אנחנו משפחה, הילד, המתנה הזו לא הולכת לשום מקום".
המעבר מ"לחיות עבור עצמך", ל"לחיות עבור משפחה" הוא מעבר לא קל.
כשעושים זאת מאבדים משהו מהחופש מיכולת הזרימה של החיים, אך עם זאת ישנה מתנה והזדמנות במעבר.
יש מתנה בלחיות חיים שהם לא רק עבור עצמך, אלא עבור משפחה, משהו גדול ממך.
המתנה היא במשמעות הגדולה יותר שהחיים מקבלים.
הקושי הוא, בשגרת החיים, לא תמיד אנו זוכרים להתבונן במשמעות הגדולה שהחיים מקבלים.
כמו אצל הכהן הגדול כך צריך שיהיה "בגד" כלשהו שיזכיר לנו, לכל אחד ואחד מאיתנו את המתנה בפן הכללי של החיים.
צריך להתבונן בחיים הזוגיים והמשפחתיים.
מה יכול לעזור לנו לראות את המתנה וההזדמנות? מה יכול לעזור לנו לראות באחריות הכללית - ב"עול", בלהיות חלק מזוגיות ומשפחה?
אילו תפקידים, "טקסים" נותנים לנו את התחושה שיש משמעות גדולה יותר לחיים?
אילו אירועים משפחתיים או זוגיים מעצימים תחושות אלו ומהווים מעין טיפול זוגי ומשפרים את הזוגיות?
צריך להתבונן בייחודיות שיש לכל אחד מבני הבית, כך שהחוויה בשייכות למשפחה תהיה מרוממת ומעצימה ולא מכבידה.
ככל שמודעים ל"מתנות" אלו, יותר קל להתמודד עם הקושי ב"איבוד" החירות הפרטית ובקשיים של היום יום.
בהצלחה.

השאירו פרטים בטופס ואחזור אליכם בהקדם!