בקוראי את הפרשה נזכרתי בסיפור הילדים האהוב זהבה ושלשת הדובים.
המשפט החוזר בסיפור לאחר שמשפחת הדובים חוזרת הביתה הוא "מי ישב בכיסא שלי?"
בפרשה שלנו אנו נפגשים עם ה"מקום" של יעקב אבינו ועשיו אחיו.
קשה לקרוא על מערכת היחסים המתפתחת בין האחים, מערכת יחסים שרובה ככולה שנאה, קנאה, בוז ורמייה.
הרי מדובר בבנים של רבקה ויצחק אבותינו?
ברור שישנם רבדים עמוקים בהבנת המורכבות שקיימת בכל מערכת יחסים ובפרט בזו, איני מתיימר במאמר קצר זה לרדת לעומקם, אך ברצוני ללמוד מיחסים אלו, ולו דבר אחד לטובת החיים שלנו והיחסים הזוגיים והמשפחתיים.
המדרש מתאר את מערכת היחסים בין האחים יעקב ועשיו במשל.
ילקוט שמעוני בראשית - פרק כה - רמז קי: "ויגדלו הנערים ויהי עשו. משל: להדס ועצבוניות שהיו גדלים זה על גבי זה. וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחיו. כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ולאחר י"ג שנה זה הולך לבית הספר וזה הולך לבית עבודה זרה.
המדרש מתאר את האחים התאומים כאחים זהים, הם גדלו יחד בלא הבדל אך הם היו שונים במהותם, כצמח ההדס הדומה לצמח העיצבונות, אך בסופו של דבר הם צמחים שונים, ההבדל ניכר כשהם גדלים.
הרש"ר הירש בספרו יסודות החינוך, מנתח את הקושי בגדילתם של יעקב ועשיו.
הרש"ר מסביר שיצחק ורבקה חינכו את שני הבנים כאחים זהים ולא ייחדו את חינוכם על פי אופיים השונה.
משמעות דברי הרש"ר היא, שכשאין לאדם תחושה שיש לו את המקום הייחודי לו הוא חש שלא רואים אותו, הוא מרגיש שהוא שקוף.
כשאין לאדם תחושת שייכות, הוא פונה למחוזות לא חיוביים על מנת למצוא את מקומו.
מעניין להתבונן באופן בו התורה מתארת את חזרת עשיו לביתו לאחר פגישתו עם יעקב: "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה" – לדרכו, למקומו.
כל זמן שעשיו חש שמקומו נלקח הוא נלחם ביעקב, כל זמן שיעקב חש שעשיו בז לקניין הבכורה הוא דאג לשמר את קניין הבכורה.
מעניין להתבונן בהלכות כיבוד הורים שחלק מכבוד ההורים הוא "לא ישב במקומו", כשאדם מרגיש שאין לו מקום, שלא רואים אותו, שלא שומעים את מה שיש לו לומר - הוא חש מאוים.
בהרבה משפחות ארוחות ערב שבת וחג ובכלל ארוחות משפחתיות הופכות למתוחות, כל אחד מבני הבית צריך את מקומו, בני הבית צריכים לחוש שרואים אותם ומקשיבים להם וכש"המקום" איננו - לוקחים אותו בכוח.
לכן בערב שבת צריך לתת מקום לכל אחד מבני הבית והמשפחה מתוך הקשבה וכבוד.
ישנה חשיבות עליונה בכל בית ומשפחה ובין כל זוג לזהות מהו מרחב המחיה שכל אחד זקוק לו.
מהו ה"מקום" של כל אחד, הן במובן הפשוט הפיזי, כגון: מיטה, מקום ליד השולחן וכדומה ובין במישור יותר רחב, רוחני, נפשי.
האם ישנה הקשבה לייחודיות של כל אחד מבני הבית?
האם כשילד חוזר מבית הספר הוא חש שמתעניינים בו? בעולמו? או במה שההורים רוצים?.
האם כל אחד מבני זוג יודע את מקומו של הזולת? האם בני זוג משכללים כל הזמן את כישורי ההקשבה שלהם?
אלו הם הכלים בהם נזהה את המקום של הזולת.
אך יש עניין נוסף החשוב לא פחות.
לא פעם בסדנאות טיפול וייעוץ זוגי אני שואל את המשתתפים / משתתפות כמה מהם יושבים לשתות כוס תה או קפה בנחת בערב שבת בחורף, טרם כניסת השבת.
התשובה שרוב המשתתפים משיבים היא "מה פתאום, למי יש זמן ביום שישי לדאוג לעצמו".
תשובה זו היא בעצם סוג של סימפטום לכך שלא תמיד האדם מוכן לשמור על מקומו. לא תמיד אדם יודע להקשיב לעצמו לצרכים שהם ביטוי למקום שלו.
אדם המסור עד כלות לזולת, עד כדי כך שהוא איננו קשוב אף לעצמו, לא יוכל להקשיב באמת לזולת.
מפעם לפעם כדאי לנסות ולזהות מהם הדברים המספקים לכל אחד מאתנו את תחושת "המקום".
יהי רצון שנזכה לזהות מהו ה"מקום" הייחודי של כל אחד מאתנו בכדי שנוכל לזהות את מקום בני הזוג וילדינו.
בהצלחה.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com
