משה רבינו ממשיך להכין את עם ישראל לקראת הכניסה לארץ.
הכניסה לארץ היא התחלת המציאות הנורמאלית של עם. לא עוד תקופת הישרדות, אלא תקופה של שגשוג ורווחה. תקופה בה עם ישראל "בעל בית"- לא עבד.
החשש הגדול בתקופה כזו הוא: איך נמנעים מתחושה של, " כוחי ועוצם ידי", שכחת אלוקים והידרדרות מוסרית.
כמענה לכל אלו, משה רבנו נותן כמה עצות בפרשתנו, ברצוני להתעכב על שתים מהן.
משה רבנו מצווה את בני ישראל, כאשר ה' יבחר את מקום השכינה - שמה ורק שם תעלו לשמוח לפני ה'.
משה רבנו מלמד אותנו כיצד לשמוח בכל הברכה שה' ישפיע עלינו.
"ושמחתם לפני ה' אלוקיכם אתם ובניכם ובנתיכם ועבדיכם ואמהותיכם והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם".
הטבע האנושי הוא טבע הישרדותי: ראשית, האדם דואג לעצמו, למעגל הקרוב איליו. התורה מצווה את עם ישראל ואותנו, "כאשר אתם שמחים בכל הטוב"- השמחה תתבטא בנתינה. נתינה מהפנים, מהמעגל הקרוב אל החוץ אל המעגל הרחוק יותר. כולם צריכים להיות שותפים לשמחה.
שמחה אמתית אינה התרברבות או התגאות על דבר מה, שמחה אמיתית היא השתתפות, בה חולקים את השמחה עם.....
מבטה של התורה מלמד את האדם, להרחיב את המבט ולראות את המכלול ולא רק את עצמו.
בהמשכה של הפרשה, משה רבנו מזהיר את עם ישראל בפני האפשרות של "מסית ומדיח", ז"א אם אדם ייתפס לאמונות זרות חס ושלום ועבודה זרה בין אם הוא רחוק או קרוב משפחה. כאשר אדם זה ינסה להפיץ את מחשבותיו אסור בשום אופן לאפשר לו לעשות כן. אותו האדם ייענש בכל חומרת הדין.
לכאורה, מדוע להיתפס לאדם יחידי, איזה נזק יכול להיגרם לעם שלם ההולך בדרך ה' ממחשבות או פעולות של אדם יחידי?
אלא, התורה רוצה שנכיר בחשיבות, ובמשקל הסגולי שיש לכל אחד ואחד מבני ישראל.
אם משקל כל אחד כה גדול לשלילה על אחת כמה וכמה משקלו גדול לחיוב, האדם נבחן לפי יכולת ההשפעה שלו על הכלל.
דברים אלו נכונים גם במישור הזוגי והמשפחתי, זוג מצווה לחיות בטוב ובשמחה, לא רק בהישרדות, לא הישרדות כלכלית, לא הישרדות בניסיון לצלוח את מבחן ההורות מחד והזוגיות מאידך.
אדם מתחתן ובונה את חייו הזוגיים כדי לשמוח וליהנות ממה שה' ברך אותו.
אך איך ישמח אדם ולא ייפול לתחושת ה"מגיע לי", "זה שלי", ( הילדים שלי, בן הזוג שלי, הרכוש שלי וכד').
כאן באה התורה ומחנכת אותנו, "תחלוק את תחושת השמחה", השמחה היא לא רק שלך, היא גם של בן הזוג, גם בן הזוג שותף.
תחלוק את השמחה עם המעגל היותר רחוק, לא לחלוק כמי שמתגאה על גבם של אחרים, אלא כמי ששמח בברכת ה' ורוצה לשתף אחרים בשמחתו.
רוב עם ישראל נוהג כך בכל מיני אירועים, כגון בשמחה הנהוגה "זבד הבת", בה מקיימים סעודת מצווה לרגל השמחה בהולדת הבת.
האבא משתף את הנוכחים בשמחתם של שני בני הזוג, כך צריך לנהוג בכל שטחי החיים.
נוסף על כך זוהי תחושת האחריות שיש לכל אחד מבני הזוג ביחס לזוגיות עצמה, הזוגיות היא אינה של מישהו אחד, היא שייכת לשני בני הזוג.
כל אחד יכול וצריך להשפיע, בכל דבר קטן שהוא עושה או פועל ואפילו מדבר על זוגיות.
התודעה הזו מאפשרת מיצוי שלם יותר של הזוגיות.
כעת בתקופת החופש כאשר בני הזוג יכולים לראות עד כמה הם נהנים מהחופש, הם אינם נמצאים רק בהליך הישרדותי, אלא מתרווחים במעיין נחת.
זו שיזכור לחלוק את תחושת השמחה ולנהוג כמנהג בעל בית היודע לשמוח ולברך את האורחים, כך לא ייפלו לתחושה של זחיחות הדעת וגאווה המביאה לבסוף למריבות של כוחי ועוצם ידי.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com