כשמגיעים לפרשת קרח אני נזכר במשנה בפרקי אבות "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ".
בעיני יש קושי גדול, מדוע יש צורך במחלוקות שיתקיימו?! הרי מחלוקות מביאים לפירוד בין בני אדם. מדוע אם כן יש צורך במחלוקות שיתקיימו?
התבוננות בסוגית מחלוקות לאור הפרשה תוליד הבנה חשובה לחיים בכלל ולזוגיות בפרט. התבוננות בדינאמיקה בין קרח, דתן ואבירם לבין משה רבנו מעלה שלקורח ועדתו לא היה שמץ של כבוד או הערכה למשה. יתרה מכך אין שום התייחסות עניינית לתשובתו של משה רבנו. קרח פונה אל משה רבנו וטוען "ומדוע תתנשאו על קהל ה'". דתן ואבירם טוענים " ...כי תשתרר עלינו גם השתרר".
המסר המסתתר מאחורי טענות אלו הוא שמשה מתייחס לעם מעמדה של כוח וחוסר כבוד. טענה שעל פניו נשמעת משכנעת. משה רבנו שבטוח בצדקת דרכו, מציע לקרח "בקר וידע ה' את אשר לו ...ואת אשר יבחר בו יקריב אליו".
לגבי דתן ואבירם, משה מבקש לקרא להם ולשמוע את טענתם ותשובתם "לא נעלה".
חכמינו בתלמוד (במסכת קידושין ע' ) "כל הפוסל במומו פוסל". כלומר, כל מי שרואה פגם בחברו בעצם פסילתו את חברו מכריז שיש בו את אותו הפסול.
קרח ועדתו ניסו לטעון כלפי משה רבנו "אתה מתנסה מעל העם, אתה שולט בכח בעם". אך בטענה הזו הם בעצם הכריזו מה עומד בעצם טענתם הם.
משה, מתוך עמדה של ענווה משיב שהמחלוקת אינה שלו אלא של ה' "ויודע ה' את אשר לו". משה טוען שכל הווייתו היא לשמש את רצון ה'. באה המשנה בפרקי אבות ומלמדת אותנו יסוד חשוב מאוד: בני אדם אינם זהים, כשם שאין פרצופיהם דומים כך אין נשמתם דומה. לכל אחד ישנה שליחות אחרת בעולם.
לכן, אם הדינאמיקה בין בני אדם באה מהרצון לגלות את הייחוד של השני, את השליחות של השני - זוהי מחלוקת לשם שמים וחשוב שהיא תתגלה ותתקיים. מחלוקת כזו מרבה אהבה והערכה כנה בין בני אדם.
נדמיין לעצמנו שכל אדם, כל קבוצה בעם ואפילו בעולם, היו חשים שהם מיוחדים ועושים דבר חשוב, כנראה שבאותו הרגע יגמרו המלחמות.
כך המשנה מביאה כדוגמא את הלל ושמאי - שני גדולי עולם, הם חלקו בנושאים רבים אף כאלו שהיו קשורים בשאלה, למי מותר להינשא.
בכל זאת לא נמנעו אלו לשאת את אלו. הם כיבדו והעריכו האחד את השני. הם הבינו ששורש מחלוקתם לא נבע ממלחמת אגו אלא מדרישת האמת.
במערכת הזוגית אפשר ליפול בקלות רבה למלכודת של מלחמת אגו: מי יותר חשוב? מי יותר משמעותי? למלחמה על המקום בבית. ולחילופין, אפשר לבחור להיות צוות ושותפים ולגלות את המיוחד בכל אחד, את הייחודי בזוג וכד'.
זו עבודה זוגית ואישית. בכדי להגיע למדרגה של מחלוקת לשם שמים בזוגיות, כל אחד מבני הזוג חייב לשאול את עצמו עד כמה הכבוד שהוא רוחש לבן זוגו מתגלה דווקא בשעה שיש פערים והבדלים בין בני הזוג. האם בן הזוג חש את הכבוד הזה?
האם ה"ריקוד הזוגי" הוא ריקוד של צוות או של כוחנות, מי יותר חזק? מי צודק יותר? מי צדיק יותר?
בקהילות רבות נהוג בסוף התפילה או אמירת שיעור לצטט את דברי חכמינו (בתלמוד במסכת ברכות) "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם וכו'".
מאיר על דברים אלו הראי"ה קוק ושואל: במה הם מרבים שלום הרי כל הזמן הם חולקים האחד על השני?
הוא מסביר שתלמידי חכמים מרבים שלום כי כל אחד מבאר זווית אחרת בסוגיה ומעוניין להבין את הזווית של חברו. הרצון לגלות את הזולת ואת מחשבתו מביאה שלום בעולם. דבר ה' מתגלה בכל תפארתו.
כך גם ביחסים הזוגיים. ככל שבני זוג לא שמים את עצמם במרכז אלא את הזוגיות במרכז, אזי אפשר להיות שותפים מתוך יחס של כבוד.
האינטרס הזוגי הוא לגלות את הייחודי בכל אחד ובזוגיות עצמה ולא להנכיח מי מבני הזוג על פני חברו.
אני מציע לכל אחד מבני הזוג להתבונן ולבדוק עד כמה הוא מוכן להקשיב לבן הזוג ממקום מכבד, דווקא כשהשני חושב בדיוק הפוך ממנו.
זהו מדד מחלוקת לשם שמים שעתידה להתקיים.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com