המתבונן בפרשות בראשית ונח מבחין בתהליך העוסק בבריאת עולמות.
הבריאה הפיזית אמנם הסתיימה לאחר שישה ימים, אך אפשר לראות כיצד לאחר כל נפילה רוחנית של האדם ישנה כביכול תוספת בריאה לעולם.
האדם הראשון חטא וגורש מגן עדן, כעת האדם מתחיל את החיים בעולם אחר.
קין חטא והרג את הבל, למעשה כמחצית מהאנושות, כעת יש עולם אחר מאשר לפני כן - נוצר מושג של "הרג".
כתיקון קין יושב בארץ נוד ומלמד את האנושות איך שומרים על חיים, עולם אחר מאשר לפני כן.
בפרשת נח העולם נחרב, חוץ מנח ומשפחתו ונציגות של כל בעלי החיים.
לאחר המבול, חורבן העולם - ישנה ברית אלוקית עם העולם שלא יחרב עוד. האדם מצטווה במערכת ציוויים בכדי לשמור על העולם, עולם אחר מאשר לפני המבול.
בהתבוננות בתהליך של עולם בנוי וחרב ושוב בנוי אפשר להבחין בכמה עקרונות חינוכיים הנכונים לכלל ולפרט על מנת לשמור שהעולם שלנו יישאר בנוי ולא חרב.
חכמינו במדרש מתארים את מפעלו המדהים של נח בבניית התיבה.
נתאר לעצמנו את העולם האנושי בתקופתו של נח: התורה מתארת את סיבת החורבן, "כי מלאה הארץ חמס" - העולם מלא גזל.
"כל דְּאַלִּים גָּבַר" (ארמית) - העולם כולו מתנהל לפי החוק העתיק "החזק מנצח" ולא לפי הצדק והמוסר, עולם כזה נידון לחורבן.
ואז מגיח נח, אדם יחיד, בודד ומתחיל במהפכה, במשך שנים הוא נוטע עצים הגדלים במשך מעל מאה שנים ולאחר מכן בונה מהם תיבה במשך כחמישים שנה.
לכל אורך השנים הללו אנשים שואלים אותו "לשם מה אתה בונה את התיבה".
תשובתו היא אחת: "יש מנהיג לעולם שציווני לבנות תיבה מפני שיהיה מבול".
נח זוכה לחיצי לעג וביקורת, אך הוא ממשיך בלא להירתע ובלי לפחד.
לא במשך שנה ולא במשך שנתיים, אלא עשרות שנים, נח חוזר בעקביות על המסר על אף כל חיצי הביקורת.
מדהים!!
הוא אינו מנסה להיות עדכני או פופולארי הוא חי בצילו של מסר אמתי ועקבי, מתוך גבורה ערכית.
לא פעם ולא פעמים אני שומע מתלמידים ואף מילדי את הטענה שאנשי חינוך לא מספיק עדכניים "הם חוזרים על מנטרות מוכרות, יש צורך לחדש ועדכן את המסרים".
אמירות אלו פעמים נותנות תחושה של חוסר בטחון להורים ומחנכים, הרי הם רוצים להיות רלוונטיים לעולמם של הילדים.
נח מלמד אותנו עיקרון אחר, נח מלמד אותנו את עקרון העקביות, הוא מלמד אותנו שערך אמתי לא משתנה בחליפות הזמנים.
מטמיעים את העיקרון בחזרה עקבית בעוז ובגבורה.
הייתה לי הזכות ללמוד אצל אחד מגדולי רבני דורנו.
במהלך שנת הלימודים הוא העביר שיחות והרצאות במועדים קבועים, הוא תמיד אמר באותם הזמנים את אותם הדברים.
אותו תלמיד חכם סיפר שהוא נוקט בגישה חינוכית ייחודית בכך שהוא חוזר על עצמו - העקביות יוצרת קביעות שמוביל לביטחון ולבסוף הדברים מחלחלים.
נח מלמד אותנו את הגבורה והעוצמה שבעקביות.
בהמשך הפרשה, לאחר שנח יוצא מהתיבה הוא מתחיל במלאכת נטיעת כרם.
אך נח מועד וכמו שכתוב: "וישת מן היין וישכר ויתגל..." כלומר נח נטע כרם, התחיל למלא את העולם החרב אך ניצל את בניין העולם, הנטיעה לשכרות. נח איבד את אפשרות הבחירה בין טוב ורע.
לבסוף "התגל" - גילה את מה שלא ראוי לגלות והביא חורבן לעצמו ולעולם – דור הפלגה.
שתי רעיונות אלו מאוד חשובים הן בחינוך והן בזוגיות.
ראשית, המסר לבנות ולהתפתח ממקום השומר על יכולת הבחירה ושיקול הדעת.
ישנן פעמים שזוגות בוחרים בערך כלשהו ונשאבים לתוכו ואז מאבדים את יכולת שיקול הדעת – "משתכרים".
כהורים אנו מנסים להיות עדכניים, לדבר בשפה העדכנית, להיות מעורים בטכנולוגיה העדכנית וכד', כל זה בכדי להיות רלוונטיים לילדים שלנו - זה דבר מאוד חשוב, אך הרבה יותר חשובה היא העקביות בערכים המייחדים את הבית.
השאלה שחשוב שההורים ישאלו את עצמם היא: "מהו הדבר שהילד שלי יזכור לאחר כמאה ועשרים כמייחד את הבית?"
בפרקי אבות מופיע כהקדמה להרבה משניות הביטוי: "הוא היה אומר..." כלומר, זהו המסר שאותו תלמיד חכם היה רגיל לומר כאמירה מאפיינת.
אני מציע מפעם לפעם לכל זוג לחשוב מהי האמירה המאפיינת את הבית שלהם, אותה אמירה שילדיהם יגדלו עליה מתוך בטחון של קביעות.
מהי האמירה העקבית שאינה משתנה בחליפות הזמנים?
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com