לא פעם כאשר ילדים רבים ביניהם מנסים ההורים לברר מהו פשר הריב, התשובה המתקבלת מהם היא: "הוא עשה לי כך וכך". מן הסתם, האמירה הזו באה להצדיק את התגובה או את המריבה בין הילדים.
כהורים, אמירה זו מכניסה אותנו לעיתים למבוכה, מחד אם הסיפור נכון, בוודאי יש להגיב בצורה כלשהי כי אנחנו לא רוצים לגדל ילדים רכרוכיים. אך מאידך האם העולם עומד על מידה כנגד מידה?!
בפרשה שלנו יש התייחסות למצב זה, הפרשה מהווה המשך לפרשת מתן תורה. הפרשה מלאה פרטי מצוות המקיפות את כל שטחי החיים.
אני מעוניין להתבונן בחלק מהמצוות הנוגעות לפתרון קונפליקטים בין בני אדם, ובמקרים בהם שני אנשים רבים זה עם זה ואחד מכה את חברו.
התורה מצווה את המכה לפצות את חברו.
חכמינו ז"ל לומדים שאחד הפיצויים הוא על הבושה שנגרמה עקב החבלה.
העניין השני המעניין בפרשה, הוא האחריות על אש המשוטטת משדה אחד לעבר שדה אחר וכתוצאה מהשריפה נגרם נזק.זאת על אף שהאש עברה עצמאית.
יש פה חידוש, גודל האחריות של האדם על רכושו הוא עמוק כל כך על מנת שלא יזיק לאחר אפילו בעקיפין.
הנושא האחרון עליו אני רוצה לשים דגש, הוא מצווה המרתקת הנוגעת להשבת הלוואה.
כאשר עני חייב להשיב הלוואה אסור לגבות את חובו במידה והוא נותר בלא בגד על גופו.
על אף שהעני חייב מן הדין להשיב את ההלוואה, אסור לביישו ולהשאיר אותו ערום.
התורה דורשת מהאדם לרמה גבוהה מאוד של רגישות ואחריות על מעשיו.
לכן, גם כאשר הוא מזיק באופן עקיף האדם חייב לקחת בחשבון את מכלול תוצאות מעשיו ולפצות את הניזק אפילו על נזק שהוא ברמה הרגשית.
האדם חייב לנהוג לפנים משורת הדין ובמידת החסד כלפי הזולת.
עקרונות אלו אינם רק ברשות הרבים כלפי שני זרים הנקלעים לעימות.
עקרונות אלו שייכים תחילה ובוודאי לרשות הזוג והמשפחה. בשדה הזוגיות מפאת שבן הזוג הוא כבשר מבשרו של הזולת ישנן פעמים רבות זילות ביחס האחד לשני.
לא פעם ולא פעמיים אחד מבני הזוג מתבצר בעמדת הצדק, מי צודק?!.
לא פעם ישנה חוסר שימת לב למה שהתגובות של האחד גורמות לשני. והכל בשם החיפוש אחר הצדק וה"אמת".
לא תמיד בני זוג מוכנים לקחת את מלא האחריות על מעשיהם ועל מה שנגרם לצד השני אפילו בעקיפין.
התורה מלמדת אותנו שכל נזק שאדם מזיק לחברו גם אם באופן עקיף ומתוך שגגה מוכרחים לקחת עליו אחריות.
אפילו על בושה שאחד מבני הזוג חש - גם על זה צריך לקחת אחריות.
על אף שתחושת הבושה היא מאוד אישית וסובייקטיבית, אמירה כגון "מה את/ה עושה מזה עניין" לא באה בחשבון.
ולבסוף גם במידה השני צודק אך בן הזוג יישאר "ערום ועריה", נהג במידת החסד.
הרי זהו בן זוגך עצמך ובשרך.
החוקרת פרופסור קלייר רבין בספרה "טובים השניים" מזכירה המון את העובדה שדיאלוג בין בני זוג מתאפשר כאשר יש ביניהם אמפטיה, הזדהות.
היכולת להיכנס לנעליו של הזולת באופן נקי משיפוטיות, לחוש ולראות את המציאות מנקודת ראותו מאפשרת דיאלוג זוגי.
אני מציע לכל זוג להתבונן ולראות, מתי כל אחד מהם מסוגל להיות רגיש לזולת ולקחת אחריות על מעשיו אפילו מעשיו העקיפים בלא התדיינות מי צודק – אלא להתבונן מנקודת מבט של חמלה ולבדוק האם זה כואב לזולת?! להתבונן דווקא במקומות שקשה לראות את הזולת ושם להיות רגיש אליו.
צריך לשאול את עצמנו מה יכול לעזור בכדי להתעלות לשם? ולשאול את עצמנו מה יכול לעזור לנו כזוג לעבור משדה ה"מי צודק?" לשדה ל"מי זה כואב, ולמה?"
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com