מי לא מכיר את האמירה "אמרתי לך!" ?!?!
אפשר לדמיין את האצבע המורה המונפת, את תחושת התסכול המתלוות לאחד שאמירה זו מופנית כלפיו, בפרשה יש התייחסות למצב זה: הפרשה מביאה אוסף של מקרי קיצון, מקרים החורגים מהנורמאליות של החיים.
כגון, "לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו".
מהי התגובה הרצויה למקרים אלו?
ברצוני להתבונן בכמה מהמצבים המתוארים בפרשה, ללמוד מהם עיקרון השייך לחיים זוגיים ויחסי הורים וילדים ומשפחה בכלל. המקרה הראשון עוסק בנידון למוות בשל חטא שעבר, התורה מצווה אותנו להוריד את נבלתו מעמוד התליה בכדי לא לבזות אותו - "קללת אלוקים תלוי". המקרה השני מתואר כך: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם תשיבם לאחיך". המקרה השלישי הוא: הציווי לבנות מעקה למרפסת. המקרה הרביעי הוא: איסור לגבות חוב או לקחת כמשכון את הבגד היחיד של החייב. נדרש לאפשר לחייב ממון להשאיר את בגדו בלילה ואת כסות היום ביום. המקרה החמישי הוא: האיסור לתת לעמוני ומואבי להיכנס בקהל ה' – להתגייר, מפני שלא נהגו בעם ישראל הכנסת אורחים כשיצאנו ממצרים ונדדנו במדבר.
לעניות דעתי, יש מכנה משותף לכל המקרים שהצגתי מעלה: התורה מצווה אותנו לנהוג הפוך ממה שהיינו נוהגים על פי הטבע שלנו. לדוגמה: במקרה הראשון התגובה הטבעית כלפי אותו נידון למוות היא לבזות אותו ברחובה של עיר. כאן באה התורה ומזכירה לנו, אמנם הוא עשה מעשה חמור אך הוא אחיך ויותר מכך הוא בנו של ה', יש לנהוג בו בחמלה. במקרה השני כשאדם רואה את חמור חברו נופל בדרך, ובאותו הזמן האדם ממהר מאוד להגיע למחוז חפצו, התגובה הטבעית היא, שאדם יגיד לעצמו: "אמנם לחברי יש בעיה, אך גם לי יש צורך להגיע אל מחוז חפצי, הוא יסתדר. אני חייב לרוץ", ייתכן ועל פי שיקול זה, התוצאה הייתה שאדם ימשיך בדרכו ויתעלם מחמור חברו.
כך גם בהתקנת מעקה - במקרה השלישי, אדם יכול לטעון כנגד אדם שנפל בביתו "מדוע אתה נכנס לביתי ועולה לגג, אם נפלת זו בעיה שלך!".
כך גם בהשבת אבדה, אדם יכול להגיד לעצמו "זו הבעיה של המאבד שישמור על החפצים שלו", כאן באה התורה ומצווה אותנו "לא תוכל להתעלם".
באה התורה ומצווה, קח אחריות גם אם אתה צודק - לא תוכל להתעלם – אסור לך להתעלם.
המכנה המשותף לכל הציוויים הללו זו התפיסה שבה עם ישראל הוא חטיבה אחת, כולם חייבים לפתח רגישות אחד כלפי השני. ההפך מהתעלמות, יש לנהוג בזולת מעמדה של חמלה. לא מעמדה של ביקורת - "אמרתי לך", "זו הבעיה שלך".
הרעיון הזה בא לידי ביטוי גם במקרה הרביעי, באיסור לקחת משכון מבעל חוב כאשר זהו בגדו היחיד, בעל החוב אמנם חייב, אך הוא אחיך נהג כלפיו בחמלה.
גם האיסור לקבל עמוני ומואבי שייך לאותו עיקרון כמתואר במקרה החמישי, העמוניים והמואביים לא נהגו בחמלה בעם ישראל, אין להם מקום בעם ישראל.
יסוד החמלה, האחריות ותשומת הלב הם לב ליבם של הזוגיות ומערכת במשפחה.
אמנם הרבה פעמים אחד מבני זוג צודק, אך הצדק אינו העיקר, תחושת החמלה ההזדהות הם העיקר.
אפשר ליצור שינוי ממקום של הזדהות האחד עם השני מתוך לקיחת אחריות משותפת, ולא ליצור שינוי מתוך תחושה של ניצחון - "ניצחתי", "אני צודק", אלא "לא תוכל להתעלם", "הקם תקים עמו".
רק מתוך אותה הזדהות אפשר ללבן דברים, ללמוד מטעויות וליצור שינוי.
על מנת לעמוד באתגר הזוגי ומשפחתי צריך להגביר את האכפתיות ולא לעסוק בסוגיית "מי הצודק".
יהי רצון שבימי חודש אלול, חודש ההתבוננות ותשומת לב נגביר את תשומת הלב.
שנזכה לא להתעלם מ"אחינו" בנפילתם ולא להתעלם ובכך נקיים את מאמר "הקם תקים עמו".
שבת שלום.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com
