הפרשה שלנו פותחת את ספר ויקרא, ספר ויקרא הוא ספר האידיאל, זהו הספר שאינו מותנה בזמן כמו ספר במדבר ההליכה, או כמו ספר דברים-משנה תורה או ספר, גלות וגאולה.
ספר ויקרא הוא הספר המכניס את עם ישראל למבט של נצח - כיצד עובדים את ה'?
הפרשה מתחילה לפרוס בפנינו את סוד הקרבנות, הייתי רוצה להתבונן בקרבן ה"אשם", לנסות ולראות ממנו דרך בעבודת ה' בחיים ובזוגיות.
את קרבן האשם מביאים הפרט, הנשיא או התלמיד החכם.
מתי מביאים את הקרבן? כאשר מישהו בשוגג עובר על מצוות ה'.
ישנם שני תהליכים משותפים לכל קרבנות האשם שמורכבים מסמיכה ומווידוי:
ראשית, בעל הקרבן - מי שחטא בשגגה, צריך לסמוך ידיו על הקרבן לפני הקרבתו. שנית, הוא צריך להתוודות על חטאתו.
מהי המשמעות לסמיכה ולווידוי?
אפשר להתבונן על כל מלאכת הקרבת הקרבנות רק מההיבט הטכני - סוג של טקס - לרצון ה' אך לא מערב אותנו בני האדם העובדים, אך ניתן לראות את כל עבודת המקדש כתהליך הבא לתקן אותנו ולזקק אותנו.
כאשר אדם שגג ועבר על מצוות ה, הוא היה בהיסח הדעת, הוא שכח את האסור או שכח באיזה זמן הוא נמצא או איפה הוא נמצא ולכן עבר על מצוות ה'.
האדם צריך לעבור תהליך שיעזור לו לתקן את היסח הדעת שלו על מנת שיזכור בפני מי הוא עומד ואת חשיבותו וכך לא ישכח עד כמה לכל מעשה ומעשה יש לו חשיבות.
לכן האדם מתוודע – רואה את מה שעשה בהקשר הנכון, הוא אינו מטאטא את מעשיו ודוחק אותם לקרן זווית, הוא מתחרט מעומק הלב על הנזק שנגרם.
בנוסף לכך, האדם סומך על הקרבן מבטא בכך שתהליך השינוי שהוא עובר בהקרבת הקרבן הוא תהליך של השלכת החלק שבו שגרם להיסח הדעת.
לדוגמא, נניח שדעתו של אדם הוסחה בגלל עיסוק בטלפון נייד מאוד יקר במהלך נהיגה וכתוצאה מכך נגרמה תאונה, כחלק מתהליך התיקון האדם משליך את הטלפון הנייד - הוא מתנתק מהגורם שבגללו הסיח את דעתו.
כך גם הקרבת הקרבן היא בעצם הקרבה שבאה במקום להקריב חלק באדם. טיפול זוגי נכון, נעוץ באחד הדברים הקשים יותר לביצוע - לבקש סליחה, כאשר בגלל היסח הדעת או כל שגגה אחרת בן זוג פוגע בבן זוגו, הדבר הקשה הוא לבקש סליחה, למחול ולהעלות את הקשר למדרגה של קרבה.
אנו חיים בעולם של התחשבנות - מי צודק? מי טועה?
קשה לאחד מבני הזוג להודות שטעה שמא מעמדו יתערער בעיני בן זוגו או שמא הוא עדין חושב שהוא צדק, הוא לא מבין במה פגע בחברו.
הקושי לראות ולהבין ולהזדהות עם הזולת כאשר זה לא תואם את תפיסת העולם שלי זה דבר קשה מאוד.
כשקרה ובן הזוג נפגע לרוב זה נגמר באופן נימוסי של בקשת סליחה, אך לא תמיד זה משאיר אצל הזולת טעם טוב אלא טעם מריר. איך אפשר לפייס ולא להשאיר טעם חמוץ ומר אצל בן הזוג מחד ומאידך לא להישאר בתחושה שהמפייס נוצח?
הפרשה שלנו מלמדת אותנו את יסודות התיקון - פיוס אין הכוונה הפסד בקרב או ניצחון של הזולת אלא הכרה בתחושות של בן הזוג.
יכול להיות שהצדק עם בן הזוג ש"פגע", אך הפיוס בא לבטא את העובדה שבן הזוג שפגע היה בהיסח הדעת, הוא אינו לא שם לב עד כמה מעשיו, דיבוריו פגעו והרחיקו אותו מחברו.
תהליך הפיוס והתיקון אינם נוגעים בשאלה "מי צודק?" אלא במרחק שנוצר בין שני בני הזוג.
כדי לתקן ראשית צריך "וידוי"- בני הזוג צריכים להקשיב בעומק האחד לכאב של השני, בן הזוג שנפגע צריך להסביר מה פגע בו הרי אם זה כל כך מובן כנראה לא הייתה מתרחשת הפגיעה, ה"פוגע" צריך להקשיב לכאב של בן זוגו במנותק משאלת הצדק ולהרגיש את הכאב ולהסתכל בתוך עצמו האם הוא רצה שבן זוגו יכאב כך?
זהו וידוי להתוודות לאמת של כל אחד.
אחר כך באה ה"סמיכה" ביטוי עמוק וכנה לצער שיש לבן הזוג שבהיסח הדעת פגע בחברו שהוא כואב את כאב חברו והיה נותן הכל שבן הזוג לא היה נפגע.
רק כך הנפגע יתפייס כשירגיש שהכאב שלו לא לשווא.
בסוף תהליך כזה אפשר לדבר על הצדק מי צודק.
תהליך כזה הוא תהליך מאוד מקרב בין בני זוג - הקשר הולך ומתחזק.
בהצלחה.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com
