פרשת השבוע מקפלת בתוכה את אחד המפגשים הכי מפתיעים ומרגשים בספר בראשית ואולי בכלל.
לאחר עשרות שנים של ניתוק ,שנאה ועוינות נפגשים יוסף ואחיו, יוסף מתגלה אל אחיו.
המפתיע במפגש הוא שליוסף אין שמץ של נקמנות או רצון להחזיר לאחיו מידה כנגד מידה על כל שנאתם כלפיו במהלך השנים.
נשאלת השאלה, כיצד יוסף מגיע למקום הנפשי הזה ומצליח לסלוח בלב שלם לאחיו?
התבוננות בפסוקים מגלה לנו מהו התהליך שעובר יוסף.
לאחר הנאום המרגש של יהודה, הלוקח אחריות וערב לבנימין, יוסף לא יכול להתאפק. כאשר יוסף שומע שהאחים לוקחים אחריות על האחווה, יוסף מבין שהחלק הראשון של שליחותו הסתיים כאשר בזמנו יעקב שלח אותו לראות את שלום אחיו - כעת שליחותו התממשה.
תגובתו של יוסף היא בכי, בכי על שנים של ניתוק ועל הכאב שנגרם, על השמחה בפגישה עם אחיו ובמיוחד עם בנימין.
לאחר הבכי יוסף מבקש מהאחים להתקרב אליו, ואומר להם "אל תעצבו.... כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם".
כלומר, אל תתמלאו בעצב וייאוש על מעשיכם, מסתבר בדיעבד, שלמהלך שלכם הייתה תכלית חיובית - האלוקים סובב את הדברים כך שאני יוסף אחראי להחיות אתכם כעת.
בבכי שלו יוסף מוכן להרפות מהעבר - כעת הוא מוכן להתבונן בהווה, הוא מבין שמאחורי כל האירועים יש מהלך אלוקי.
בהמשך משלח יוסף את אחיו ליעקב אביו עם הבקשה שיבוא אליו לארץ מצרים.
למעשה בפעולות אלו אנו מבינים שיוסף מתרומם מעבר למבט הצר האגואיסטי ומבין שיש לחייו שליחות, הוא הופך את אחיו לשליחים ליעקב אביו.
המשמעות של הפיכת החיים לשליחות היא נתינת ערך ומשמעות להווה, נתינת ערך לפעולותיו ומעשיו של האדם יותר מאשר לערך האישי הצר.
מבט כזה על החיים מאפשר לאדם להרפות מראיה קטנונית וצרה ומאפשרת לו להרפות ולסלוח.
מסתבר שהכאב של יוסף או הפגיעה של אחיו לא היו לשב הייתה להם תכלית.
נקמנות מופיעה כאשר האגו במרכז - האני במרכז.
יוסף מבין שלו ולאחיו יש תפקיד בתמונה הרבה יותר רחבה.
מהלך כזה קורה לכל אחד מאיתנו ובמיוחד בקשר זוגי ולא רק לאבות האומה. ר' משה חיים לוצאטו ,המכונה הרמח"ל בספרו מסילת ישרים, מעיר בכמה מקומות על כך שחייו של אדם הם התנסות אחת ארוכה.
כל רגע בחיים הוא בעצם צומת דרכים, הוא מהווה אתגר האם האדם יצליח להתרומם ולתקן את עצמו ואת מבטו על החיים או לא. האם האדם יישאר בראייה אגוצנטרית ובכך יתנתק מהשליחות האלוקית הגדולה.
האם האדם ישאב לראיה קטנה ומצומצמת ובכך עלול להרגיש רוב החיים מקופח לעומת מה שהוא חושב שמגיע לו. או שייתכן שיבחר לראות את אותו הרגע כאתגר להתעלות ולגלות כוחות הגנוזים בו.
האם האדם יבחר לחפש מה באותו אתגר רומם אותו ולראות את חייו כחלק מתמונה רחבה.
המבט העמוק של יוסף מאפשר לו ולאחיו לצמוח ולהתעלות –"גם בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי".
אצל כל זוג ישנם רגעים של אי הבנה, רגעים שבהם דברים לא קרו כמצופה. ברגעים אלו עומד הזוג כזוג או כל אחד בנפרד בפני ההכרעה האם להישאר מקובעים בפגיעות בקושי, או להתרומם למבט רחב יותר ולראות את הקושי אליו נקלעו כאתגר, אתגר לתיקון. תיקון והעמקת הקשר, תיקון בדרך ההתייחסות. ולראות את השליחות הרחבה בתגובה טובה יותר למציאות.
לפני שנים בעת התמודדות עם קושי משפחתי בחרנו אשתי ואני להגיב בצורה מסוימת, ההתמודדות לא הייתה קלה היא דרשה התעלות והבלגה. לפני זמן מה קיבלנו הד מאחד מילדינו שתיאר מה הם כילדים למדו מאותו אירוע, רק אז הבנו מה הייתה השליחות שהאלוקים זימן לנו.
כאשר מבינים כך את החיים יותר קל להרפות ולהתעלות כי יש מי שלומד מההתמודדות של כל אחד מבני הזוג.
אני מציע להתבונן בחיים של כל זוג ולראות מתי בריקוד הזוגי או משפחתי נדרשים למתוח שריר ולהתעלות.
איפה ה"מתיחת שריר" גורמת לבכי כמו אצל יוסף, מהו ה"שריר" שנמתח ואחר כך להתבונן מהו התיקון המידתי שכל אחד נדרש אליו וכמובן מי יכול להרוויח מההתעלות הזו.
בהצלחה ושבת שלום
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com
