סוף סוף לאחר שנים של שיעבוד מר, עם ישראל יוצא ממצרים.
עם ישראל חווים את החוויה הגדולה של קריעת ים סוף.
התורה מעידה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
מהתרוממות הרוח הגדולה שהייתה בכל התהליך שעם ישראל עם, אנחנו נופלים למסע שימשך ארבעים שנה עד שנכנס לארץ ישראל, מסע שמאופיין ומלווה בעליות ומורדות.
לאחר הריקוד המדהים עם מרים הנביאה וכל נשות ישראל מגיע השיר הנשגב של משה רבינו ובני ישראל "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת...".
בני ישראל יוצאים למדבר שור, "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים" ופתאום נמצאו מים, אך טעמם מר.
בני ישראל מתלוננים בפני משה רבנו, אפשר לנסות ולהבין את תחושת בני ישראל, "וילונו העם על משה...ויצעק אל ה' ".
הקב"ה מנחה את משה - "ויורהו ה' עץ וישלך אל המים".
מה התרחש שם, לאיזה עץ יש תכונות המתקה כה גבוהות?
מה פשר הביטוי "ויורהו" היינו מצפים לביטוי כמו "והורהו", או "וציווהו", מה המשמעות ל"ויורהו"?
קיים סיפור דומה בספר מלכים לגבי אלישע הנביא, אלישע הנביא מגיע לעיר יריחו. ושם ביריחו אנשי העיר מבקשים מאלישע שימתיק את מי המעיין כיוון הם מלוחים ולא ניתנים לשתייה.
אלישע מבקש מהם צלוחית מלח ובעזרת המלח ממתיק את המים - מאוד משונה להמתיק בעזרת מלח.
נחזור למשה רבנו, חכמינו מסבירים שהעץ שהשליך היה דווקא עץ מר ולכן למעשה נעשה שם נס בתוך נס.
אצל משה העץ המתיק את המים על אף שהיה עץ מר כמו אצל אלישע, שמלח המתיק את המים על אף טעמו המלוח.
מה כוונתם של חכמינו?
מסביר הרמב"ן - רבי משה בן נחמן זצ"ל שהיה מגדולי חכמי ספרד, כך:
כאשר בני-אדם נתקלים במצב של מרירות או מליחות, הם מוסיפים טעם אחר שמשתלט על הטעם המר, טעם שכובש את הטעם המר. לעומת בני האדם, הקב"ה פותר את הבעיה מהשורש. כלומר, הדבר שכלפי חוץ נדמה שהוא הקושי, שהוא בעיה - מתהפך לטוב.
זוהי אומנותו של ה', להפוך מר למתוק בשורש הבעיה, לא לעמעם את הקושי. לכן הכתוב משתמש במילה "ויורהו" - כלומר לימד את משה מהו דרכו.
במבט רחב יותר התורה מלמדת אותנו כלל עצום בחיים בכלל ושיעור בטיפול זוגי בחיי זוגיות בפרט.
בחיינו כשאנו נפגשים עם קושי כלשהו, אנו מנסים לפטור אותו וכשאנו לא מצליחים אנו בורחים לפתרון קל.
לדוגמה: כשיש כאב ראש אנו ממהרים ולוקחים כדור נגד כאב ראש, אך הכדור לא פותר את הבעיה אלא מעמעם את הכאב.
הרבה פעמים בחיים יש צורך לפתור את הקושי מהשורש.
לפתור מהשורש אפשר כשלא בורחים מהקושי, אלא כשרואים את הקושי במבט רחב יותר. אז מגלים שגם בקושי עצמו יש קורטוב של טוב, נעימות ונחמה.
אסיים בסיפור קצר ומדהים ששמעתי לפני שנים רבות:
באחת מערי ארצות-הברית איש עסקים אמיד כלשהו היה צריך לטוס לפגישת עסקים. בדרכו לשדה התעופה נתקע בפקק ולבסוף איחר את הטיסה.
במהלך הדרך חזרה לביתו אותו אדם לא הפסיק לבכות את מר גורלו, לכעוס על הקב"ה שגמל עונש כה חמור על ההפסד העצום שהוא הולך להפסיד.
כשהגיע איש העסקים לביתו הוא פתח את מהדורת החדשות בטלוויזיה וכמעט נפח את נשמתו מרוב תדהמה.
הוא שמע שהטיסה שהיה אמור לטוס בה התרסקה, כעת, הוא לא ידע את נפשו מרוב שמחה.
המתבונן מהצד לא יבין מה עבר עליו באותם רגעים[ המבט של אותו איש עסקים על המציאות - התרחב. מה שהיה נראה כאסון נראה כעת אחרת.
כך גם בחיי הנישואין, שם בני זוג משתדלים להימנע מקונפליקטים, פעמים שמנסים לטאטא ניגודים וקשיים "מתחת לשטיח" כדי לא לעורר מריבה או כעס. לעיתים מעמעמים את התחושות הלא טובות בריצוי או בדבר טוב העיקר לא להתייחס ישירות לקושי.
אך זה "מחזיק" מעט מאוד זמן מעמד, לרוב לאחר זמן שוב הקושי צף, אך הפעם בתוספת שאריות מהפעם הקודמת.
הפרשה שלנו מלמדת אותנו שאסור ל"טאטא מתחת לשטיח" צריך להתבונן בקושי ישירות ובמבט רחב תוך אמון וכבוד הדדי ולנסות לראות מהו המבט הרחב שהקושי מזמין.
מהי ה"מתנה שבקושי"?
מה לא הכרתי בבן הזוג שלי שגם לכך שהקושי צף לפתע.
לדוגמא, אם אחד מבני הזוג רצה להפתיע את בן זוגו אך מתוך אי-ידיעה בחר בהפתעה שבן הזוג לא אוהב.
בן הזוג לא נהנה מההפתעה ואפשר אף שהגיע למצב בו יש עלבון ופגיעה - קושי.
אפשר לטאטא את הקושי לעבור הלאה, אך אפשר ללמוד מהקושי איך לרצות את בן הזוג, לטעמו ולפני הכל ללמוד מהו טעמו.
אני מציע ללמוד איך לא לברוח מקונפליקטים, אלא לנסות להיפגש איתם לכשיבואו, וכמובן לעשות זאת ממקום של כבוד והערכה הדדית גדולה.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com
