הפרשה שלנו פותחת את ספר "הדרך".
ספר המתאר איך עם ישראל עובר תהליכים, מתגבר על קשיי הדרך אל היעד, ארץ ישראל.
ככל פרשה הפותחת ספר חדש טמון בפרשה סוד שילך עמנו לאורך כל הספר.
הפרשה מתארת את מבנה מחנה ישראל, המפקד ומנין בני ישראל.
לכאורה לא מובן מדוע צריך לפרט כל כך את המניין וכו'.
רש"י הפרשן מפרש: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה ..."
במה מנין מבטא את חיבתן של ישראל לפני הקב"ה?
נתאר לעצמנו ילדים קטנים המשחקים באוסף חפצים מסוים, הרי כל ילד כשיגיע תורו יחזיק באוסף שלו וירבה לספור שוב ושוב את האוסף.
הספירה מבטאת יחס של חשיבות שהילד נותן לאוסף.
כך גם הקדוש ברוך הוא מצווה שנתפקד כדי לבטא את ההערכה שלו כלפינו.
אך יש פה רובד נוסף, יותר עמוק.
מה שמתגלה הוא היחס שהקדוש ברוך הוא רוצה שניתן לעצמנו, כלומר איך אנו נתבונן בעצמנו.
אין פה אוסף אקראי של אנשים, אלא "בנים למקום".
הרעיון הזה בא לידי ביטוי בפסוק "וחנו איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם"
המחנה של ישראל מסודר לכל אחד יש את המחנה שלו ואת הדגל הייחודי לו - אין פה בלגן או אוסף סתמי.
ככל שעם ישראל יחווה את המסע מתוך תודעה שהוא עם ייחודי, כל אחד ייחודי ולכל אחד יש את המקום המיוחד לו יגיעו אל היעד.
הרעיון הזה נכון לא רק לגבי עם ישראל ומסעם לארץ ישראל, אלא לכל אחד מאתנו ולכל זוג במסעם בחיים.
כל זוגיות היא מסע של חיים.
ככל שאנו "מונים" את בן הזוג שלנו מתוך מבט של חיבה כי הוא מיוחד וייחודי אנו מקבלים את הכוח לצלוח את המסע.
הסכנה הגדולה של זוגיות בפרט ומשפחה בכלל היא המבט של "המובן מאיליו", הסתמיות.
כלומר, בן הזוג הוא לא משהו או מישהו מיוחד, הילדים הם אינם מיוחדים הם כמו כולם הם "סתם".
המבט הזה הוא הרסני, הוא אינו נותן כוח בכדי לצלוח יחד את מהמורות החיים.
רק מבט הרואה כל הזמן את המיוחד בזולת יצמיח כוחות.
לראות את הייחודי הוא יחס המצריך טיפוח מתמיד - הוא לא נשאר סטטי.
תמיד צריך לחפש את המיוחד בבן הזוג ב"עין טובה" - כך גם אני מייעץ לפונים לייעוץ זוגי.
ככל שיש לדבר או לאדם מקום מיוחד בלב, כך יש יש בטחון ביחס אליו.
במשכן לכל אחד היה מקום, כך גם בבית, לדברים בעלי חשיבות יש מקום שמור, יש סדר, אין בלאגן.
הרעיון הזה בא לידי ביטוי בכך שיש לכל אחד מבני הבית את ה"מקום" שלו, התפקיד שלו, היעוד שלו.
הרבה פעמים המקום של מישהו נגזר מתפקיד פרקטי - תפקודי שהוא ממלא, כשהתפקיד מסתיים הוא הופך להיות מיותר, אך במצב נכון ה"מקום" הוא מעבר לרמה התפקודית.
ה"מקום" הוא בתרומה האיכותית שהוא תורם למערכת היחסים, זה נכון לגבי בן זוג ובוודאי לגבי שאר בני הבית.
ישנה הבנה יותר עמוקה לנושא.
יש נטייה הרבה פעמים להשאיר כל מיני עניינים פתוחים ולהדחיק אותם מ"תחת לשטיח", לרוב מדובר במצבים לא נוחים, קונפליקטים .
המצב הזה משאיר מערכות יחסים בבלאגן אין להם מקום מסודר בנפש .
כשאין מקום מסודר בנפש אזי יש תחושה של חוסר בטחון וריחוק מהאדם שיש כלפיו עניינים לא פתורים - זה יוצר ריחוק.
אני מציע לא להשאיר בלאגן בנפש, לתת לכל דבר מקום .
כלומר לא להשאיר עניינים לא פתורים, להתעמת עם קונפליקטים ולא לברוח מהם .ללמוד איך לפטור אותם וכך לסגור בטוב. לראות איך לכל דבר ,לכל אדם יש מקום.
לסיכום, העוצמה של יחסים, הן זוגיים והן אחרים במשפחה, תלויה עד כמה בונים כל הזמן מבט של חיבה מתוך העובדה שבן הזוג ייחודי ולא משאירים משהו שאין לו מקום. דואגים לא להשאיר עניינים פתוחים, מוציאים את ה"שטיח" מהבית.
בהצלחה.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com
