הפרשה שלנו היא המשך ישיר לפרשות הקודמות לה, הפרשה עוסקת בהכנת העם למסע לארץ ישראל.
בתוך כל הכנת המחנה מניין הצבא, חלוקת התפקידים ללויים הקדשת הלויים מגיע התאריך לחוג את חג הפסח.
כעת לא מדובר בפסח מצרים - אותו מאורע מכונן שעיצב את הזהות הלאומית שלנו.
אלא מדובר בפסח דורות, הדרך בה עם ישראל ינציח את האירוע המכונן (יציאת מצרים) לדורות.
מתוך האווירה שעם ישראל חוגג את חג הפסח –"ככל אשר ציווה ה' את משה כן עשו בני ישראל", באים אנשים מבני ישראל שהם טמאים בטענה למשה רבינו "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במעדו בתוך בני ישראל" ?!
משה עונה, נשאל את ה' מה לעשות וכיצד לפעול. הקדוש ברוך הוא עונה לו - לעשות פסח שני, יש תקווה.
זו טענה מאוד ייחודית.
לא ראינו שבקרבן אחר לאדם הטמא מגיעה הזדמנות שנייה, "בטל זמנו בטל קרבנו".
מה המיוחד בפסח ומה המשמעות אלינו בחידוש של פסח שני?
פסח הוא החג המכונן, בפסח האומה נולדה.
אדם המופקע מפסח, חש כאילו הוא מופקע מיום ההולדת של האומה, לכן באו אותם האנשים בתביעה למשה רבינו אנחנו רוצים להיות חלק מ"יום ההולדת" הלאומי.
מדוע משה לא העלה את הרעיון של ההזדמנות השנייה?
משה רבינו, כמונו, חי בשאיפה לעשות הכל באופן מושלם וכשאי אפשר, אפילו מסיבות מוצדקות, יש פספוס.
לכן משה רבינו חי מתוך ההבנה שבטל זמנו בטל קרבנו.
לעומתו בני ישראל, תובעים מתוך תחושה שהם רוצים להיות חלק מחוויית הלידה הלאומית.
ישנם זמנים בהם מוכרח שתהיה הזדמנות שנייה.
בראיה יותר עמוקה אני חושב שהתורה מחדשת לנו עקרון שהוא יסודי ביותר לגבי עם ישראל ביחסם לקדוש ברוך הוא וקיומי לכל אחד ואחד.
האמונה שיש אפשרות לתקן.
בני ישראל כעת נמצאים במסע לקראת הכניסה לארץ ישראל, לקראת החיים האמתיים. יהיו נפילות, אי דיוקים.
האם בכל פעם שהם יפלו לא יעמדו בציפיות הם יפלו לייאוש?
האם כאשר בני ישראל לא יעמדו בציות הם יידונו להיות רחוקים מהקדוש ברוך הוא לעד?
חס ושלום! יש אפשרות להזדמנות שנייה - לתיקון.
בני ישראל בתביעתם לקיים הזדמנות נוספת לחוג את הפסח, מגלים את האמונה ביכולת לתקן - בתשובה לא כסיסמא אלא כמציאות חיים.
העיקרון הזה נחוץ מאוד בחיי זוגיות וביחסים במשפחה.
בין בני זוג ישנן ציפיות אחד מהשני, אך לא תמיד הם עומדים בציפיות. יתרה מכך ישנם פעמים שמישהו מועד, נופל ושוגה.
התגובה יכולה להיות או לטאטא מתחת לשטיח ולהתעלם או להתייאש ולהבליג.
אך יש אפשרות נוספת ולעניות דעתי היא הכרחית.
יש אפשרות לתקן. יש אפשרות לחזור בתשובה.
חייבים להאמין באפשרות הזו.
אנחנו נמצאים בעולם של תיקון, ולא בעולם המושלם של מלאכים.
התורה מסייגת את הרעיון הזה בסייג מאוד חשוב.
מי שהיה טמא כי נפטר לו מת בפתע פתאום יכול לחוג פסח שני .
אך מי שבכוונה לא רצה לחוג את פסח בזמנו לא יכול לתקן בפסח שני והוא יישא בתוצאות.
כך גם בזוגיות אם הנפילה היא טעות (גם אם היא חוזרת על עצמה) אפשר וחייבים להאמין בתיקון.
אך מי ש"נופל" בכוונה התיקון אם בכלל מאוד קשה עד בלתי אפשרי.
הרעיון הזה חשוב מסיבה נוספת.
אחת התחושות הקשות הנלוות לחיי זוגיות ומשפחה היא תחושת האשמה.
לה מתלווה תחושת הייאוש.
אם באמת מאמינים בתיקון אין מקום לחוש אשמה אלא רגש אחריות ורצון לתקן - כל נפילה היא מנוף לעליה.
אני מציע לכל זוג ולכל אחד להתבונן אל תוך עצמו ולהבין עד כמה באמת הוא מאמין ביכולת שלו ושל בן זוגו לתקן.
יש פעמים שלזוג מאוד קשה לעשות את הצעדים הללו לבד.
אני מציע להיות מוכנים לקבל עזרה מקצועית וייעוץ זוגי ולגלות את הדרך הנכונה ולהאמין בתיקון.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com
