אני מעוניין לשתף אתכם בשיחה שקיימתי עם אחד מילדי לפני מספר שנים סביב התקופה הזו.
השיחה עסקה בימי ספירת העומר והמנהגים השונים הנוהגים עד ל"ג בעומר.
באותה השיחה בני שיתף אותי בהרגשתו עד כמה הוא לא אוהב את התקופה הזו.
"זו תקופה שכולם מתהלכים עם פרצוף של תשעה באב ומדברים על מסירות נפש".
"למה אתה מתכוון"? שאלתי אותו.
"יש את יום ה"שואה" לזכר ששת המיליונים שמסרו נפשם על קידוש השם, יש את יום הזיכרון לחללי צה"ל שמסרו נפשם, יש את ימי הספירה לזכר תלמידי ר' עקיבא שמתו מיתה משונה אך מסרו נפשם בחילותיו של בר כוכבא. כולם מוסרים את הנפש אני רוצה לחיות".
השיחה הזו מהדהדת בראשי מאז.
האם בהכרח מסירות נפש היא קשורה למוות, ומה לגבי הציווי "וחי בהם"?!
השיחה הזו חזרה אלי לאחרונה כשפגשתי אב מתוסכל שבנו בחר להפנות עורף לערכים שספג בביתו.
האב היה מאוד מתוסכל וחש רגשות אשם לגבי תוצאות החינוך שהנחיל לבנו.
חשבתי לעצמי, הרי ביתו של אותו הנער הוא בית של "מסירות נפש" לאותם הערכים, אם כן מדוע הוא הפנה עורף?
לאחר פגישה ארוכה עם ההורים המתוסכלים, אך התחדדה לי תובנה מאוד חשובה הקשורה לשיחה עם בני.
(איני מתיימר שאוכל לאבחן בדיוק מה הם הסיבות שילד בוחר לחיות בשונה מהוריו)
שאלתי את האב, "אם הייתי שואל את בנך איך אתם ההורים, חיים את הערכים שעליהם אתם מוסרים את הנפש, מה הילד היה אומר?"
פה תיארו ההורים בית קפדן מאוד, בית עם מבט חמור סבר.
שאלתי את ההורים, "איך הם חושבים שהילדים חווים את הבית? בית שמח? בית עצוב? בית מתוסכל?"
התשובה הייתה מפתיעה: "הילדים חווים עצבנות, ביקורת ולפעמים קצת ייאוש"
החוויות האלו התחברו לי לשיחה של בני.
בפרשה שלנו אנו מצווים "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם".
קידוש השם שייך לחוסר חילול ה'.
חילול השם זהו מצב שבו ישנו כביכול חלל בו הקדוש ברוך הוא לא נמצא בגלל מעשי האדם.
כשהאדם חי ומתנהל בשרירות הלב, נוצר רושם שאין דין ואין דיין, אך אם האדם חי במלוא העוצמה, מתוך התמסרות גמורה לה' יתברך - אז מתגלה קידוש השם.
קידוש השם זהו הגילוי החי המאיר והמשמח לנאמנות לקדוש ברוך הוא.
אמרתי לבני, מסירות נפש זוהי התמסרות - כמו התמסרות של חברי נפש האחד למען חברו.
כולנו מכירים את הביטוי "רק המוות יפריד בינינו" - זהו ביטוי לחיים לא חס וחלילה למוות, כך גם ראוי לחנך למסירות נפש לעם לתורה וכו' - תוספת חיים בעוצמה, בשמחה ובמאור פנים.
לגבי אותו הזוג שפנה אלי, המלצתי שינסו להוסיף ל"ריקוד" המשפחתי יותר מאור פנים, יותר שמחה ביחס לערכים שהם רוצים להנחיל בבית.
המלצתי שבנוסף לתפילות, ככל שהילדים יחוו את ההורים שמחים יותר במה שהם מאמינים,כך יש סיכוי גדול יותר שהילדים יזדהו עם התחושות וירצו להמשיך את השמחה גם בחיים שלהם.
תקופת ימי ספירת העומר אצל המקובלים הייתה נודעת כתקופה בה האדם מברר את מידותיו מתקין עצמו לקראת חג השבועות.
אני חושב שאין תקופה יותר מתאימה מתקופה זו להתבונן על מה חשוב ערכית בבית .
על מה יש למסור את הנפש, מתוך ועל ידי החיים.
במה יש להתמסר עד כלות מתוך שמחה והארת הפנים.
ככל שזוג ומשפחה יתבוננו ויוסיפו אור וחיים לעולם הערכים שלהם, החיים יתמלאו במסירות נפש ובקידוש השם.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com
