בפרשה שלנו הקב"ה מצווה את משה לשלוח מרגלים לתור את הארץ.
המרגלים באים ומדווחים למשה ולעם ישראל את מה שראו עיניהם. כתוצאה מהדיווח עם ישראל נענשים ומסתובבים ארבעים שנה במדבר והדור של המרגלים נענש ולא נכנס לארץ.
הייתי רוצה להתבונן בפרשה זו לנסות ולהבין במה טעו המרגלים ומה המסר שלהם אלינו.
לכאורה במבט ראשון ה"תרים " – המרגלים, קיבלו משימה לראות "מה הארץ ... הטובה היא אם רעה". את זה הם אכן עשו. אם כן מה הייתה חטאם?
התורה מדגישה שהם הוציאו את דיבת הארץ רעה, במה?
לדעתי התשובה על שאלות אלו טמונה בביטוי אחד המופיע בשיח של המרגלים עם משה והעם.
התורה מספרת, "ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו לשוב מצרימה". בפשטות מרוב האכזבה של בני ישראל מתשובת המרגלים הם רצו לחזור למקום היחיד המוכר מצרים.
אך אפשר להתבונן ולראות ענין עמוק יותר בהעדפת בני ישראל את מצרים.
מצרים מיוחדת בכך שאין בה שינויים. הנילוס זורם לאיטו באופן קבוע וכך אין מהפתעות הגידולים קבועים האוכל קבוע - הכל קבוע.
הקביעות מאפשרת להתכונן ולשלוט במצב.
ארץ ישראל מלאה הפתעות גידולים יוצאי דופן, אנשי מידות, הכל חדש ומשונה. להתמודד עם המצב שאינו בשליטתם אפשר רק עם מאמינים שה' עושה טוב בהביאו אותנו אל המציאות הזאת .
לכן יהושוע וכלב עונים לבני ישראל: "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד. אם חפץ בנו ה' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש".
רק אם מאמינים בה' ושלכל מה שהוא מביא עלינו הוא ממציא לנו את הכוחות להתמודד - אם חפץ בנו ה'.
אני חושב שבחוסר האמון של עם ישראל בה' ובכך שה' מאמין בנו ונותן לנו את הכח להתמודד עם המציאות החדשה, העם חטא והוציא דיבה על עצמם.
בכל מציאות חיים זוגית אפשר להשלות את עצמינו שאנו שולטים במציאות.
המצב הזה נקרא "מצרים". אך אפשר לצאת מ"מצרים" ולהאמין שאם ה' מזמן לי מציאות הוא ודאי מזמין ומאמין בי שיש לי את האפשרות להבנות ממנה?
התבוננו בחיים שלכם איפה אתם מרשים לעצמכם להגיד "אם חפץ בנו" ויכול נוכל. ואיפה אתם לא מוכנים להתחדש אלא אוחזים בהגה של החיים ונופלים בחטא התרים.
שבת שלום.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com 