בפרשה שלנו אנו נפגשים עם אחת הטרגדיות הקשות המלוות את עם ישראל במדבר.
מחד מיתתה של מרים הנביאה ומאידך חטאם של אהרון ומשה המונע מהם להיכנס לארץ.
מיד לאחר מיתת מרים אין לעם ישראל מים לשתות. כתוצאה מכך עם ישראל נקהל על משה ואהרון.
העם טוען כלפי משה ואהרון טענות קשות. מדוע הוציאו אותם ממצרים למות בצמא במדבר?!
מדוע הביאו את העם למדבר?, מקום רע שאין בו זרע ותאנה וגפן ורמון?!
כתוצאה מטענת העם משה ואהרון מצטווים להקהיל את העדה ולדבר אל הסלע ובכך להוציא מים לעם.
משה ואהרון אמנם מקהילים את העם אך במקום לדבר אל הסלע הם מכים את הסלע פעמיים, ה' מעניש את משה ואהרון שלא יכנסו לארץ.
מאז ימי קדם הפרשנים חיפשו להבין מה חטאם החמור כ"כ של משה ואהרון.
כל אחד מצא חטא פי הבנתו את הפסוקים.
איני רוצה לחדש עוד חטא חס ושלום.
מהתבוננות במצב של העם ובתגובת משה רבינו אפשר להבין יסודות מהותיים בתקשורת ובעיקר תקשורת בזוגיות.
בהשתלשלות העניינים הקושי של העם מובן ומוצדק.
מרים שדאגה לעם עוד לפני לידתו של משה רבינו דרך יציאת מצרים וקריעת ים סוף , נפטרה.
חכמינו מוסיפים שבמיתת מרים נפסק הנס שליווה את עם ישראל - הבאר של מרים שליווה את עם ישראל, יבש.
עם ישראל עומדים בפני שוקת שבורה. אפשר להבין באיזה מצב קשה הם נמצאים.
מדוע משה מגיב כפי שמגיב, מדוע כה כועסים משה ואהרון על בני ישראל?
כשיש למישהו קושי עם חברו הדבר הנכון ביותר הוא לשתף באופן ישיר וכנה את "מה שיש על הלב".
בני ישראל טוענים טענות שונות ומשונות במקום לבוא בפשטות ולבקש מים.
משה מצטווה לדבר אל הסלע ולא להכות.
ר' לוי יצחק מברדיצ'ב הסנגור הגדול, מסביר שמששת ימי בראשית האבן חיכתה לתת מים לישראל, היה רק צריך לבקש.
כשמתבוננים הן בעם והן במשה ואהרון אפשר לראות עד כמה הדיבור משמעותי וחזק, הוא יכול לבנות עולמות אך בהעדרו הוא מחריב עולמות.
גם בין בני זוג לא פעם ולא פעמים הדיבור נעדר.
אומרים מה שלא באמת מתכוונים אליו, לפעמים במקום לדבר עושים מעשה מתוך מחשבה. "הוא בטח יבין" וכד'.
הדבור הנכון בזמן המתאים ובהארת הפנים בונה עולמות.
יש צורך שכל אחד יתבונן בדפוסי הדבור שלו, מתי הדיבור משיג תוצאות ומתי לא, באלו מצבים הדבור נכון ומתי ראוי לחשות ולהתאפק .
התבוננות זו עושה את הקשר הזוגי יותר מכוון ומדויק.
שבת שלום.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com
