מענין מאוד לשים לב מדוע התורה כופלת שתי פרשות שלמות לספר לנו על עצם מלאכת הבניה של השכן. הרי התורה אינה תיאור חדשותי. כל מילה מדויקת ומדודה מדוע צריך לפרט את הבניה? הרי אפשר לתאר בקיצור שבני ישראל עשו כפי שניצתו.
במבט יותר מעמיק ישנה תוספת מאוד מאוד משמעותית בפרשות אלו.
הביטוי לב מופיע פעמים רבות בכל התיאור של הבניה של המשכן. "נדיב לב", "חכם לב", " נשאו ליבו" , "נתן בלבו" ועוד.
מה התורה מבקשת להדגיש?
כאשר ישנה הדגשה זה מראה שיש צורך לשים לב למשהו שהוא לא מובן מאליו.
הרי הדבר הפשוט והאלמנטרי הוא שתהיה נדבת הלב בבניית המשכן.
אלא שפה החידוש. כאשר האדם מתבקש לתרום מזמנו מרצו וחכמתו למשימה חשובה ביותר וקל וחומר לבנית בית האלוקים. תחושת האדם שיש צורך להכניס לתוך העבודה את עצמו תוספות הצעות ייעול משלו.
באה התורה ומלמדת אותנו שבבניית המשכן העיקר זוהי הבלטת הנאמנות שלנו אל הקב"ה יכולת ההתבטלות שלנו אל רצונו. לעשות את מה שהקב"ה ביקש כי הוא ביקש.
אין דבר יותר קשה מכך. זוהי חכמת הלב ונדיבות הלב. לתת את הלב כפשוטו.
רעיון זה מופיע בהמשך תיאור הכתוב שבני ישראל מרבים להביא חומר גלם, הרבה יותר מהנדרש לכן יוצאת קול במחנה העוצר את העם מלהביא והכתוב מתאר זאת בביטוי הרומז על הקושי בלעצור את שטף הבאת התרומה "ויכלא העם מהביא". ומיד בפס' הסמוך "והמלאכה הייתה דים לכל המלאכה לעשות אתה והותר."
אם המלאכה דים- מספיקה אז איך יכול להיות גם יותר כביכול עודף על מה שצריך?
אלא נראה לעניות דעתי לאמר שכאשר נותנים את הלב ומצמצמים את האגו את האישי ונעשים נאמנים עד הסוף נוגעים באין סוף יש הותר בכוונה על אף שבמציאות יש בדיוק את כמות החומר שצריך.
כך גם בחיי הזוגיות אחד הדברים הקשים הוא להיענות לבקשת בן הזוג כפי שהוא ביקש ולשים בצד את ההשגות מחשבות כוונות שלנו. להיות נאמנים ולתת את כל הלב בנדיבות גמורה בלא תנאים.
הפרשה היא גם פרשת פרה הפרשה המתארת את הכנת אפר פרה אדומה המטהרת את הטמאים בישראל.
פרשה שהיא כחוק מעל לטעם והבנה.
אני חושב שהיכולת לתת את הלב באמת היא הטהרה הגדולה ביותר שיש להיענות לרצון הזולת לא בגלל שאני מבין אלא על אף שאני לא מבין.
יתבונן כל זוג בחיים שלהם איפה הם נדיבי לב ואיפה לא?
מה מאפשר נדיבות הלב, חכמת הלב. ושם להרחיב את הנדיבות
שבת שלום
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com