להתחבר לאור שבחיים

מבט זוגי ומשפחתי לשבת חנוכה תשפא
חנוכה הוא חג ייחודי מאוד למרות שכביכול הוא מדגיש את המובן מאליו.
כלומר, חנוכה הוא לא חג היסטורי, אזכור לאירוע שהיה ותו לא שאם כך היה הדבר, הינו צריכים לחגוג את חנוכה בתהלוכה צבאית - זכר לניצחון. מצעד הכולל לפידים, תופים ושלל אלמנטים צבאיים זכר להדלקת האור במנורה.
אך אנו חוגגים את חג החנוכה בכדי ליצור ולשנות את התודעה שלנו. הן התודעה הכללית-לאומית והן התודעה הפרטית.
יסוד הכל הוא האור ההתחברות לאור, לתקווה, לצד החיובי שבחיים.
בטבעו של האדם הוא רואה ומתמקד תחילה בחסר בשלילי והרע. לטבע זה ניתנו הסברים רבים לאורך השנים, הסברים אבוציונאליים, והסברים דתיים. בכדי לשרוד האדם נדרש מהאדם להיות ער לסכנה, לחוסר בכדי לצלוח את אתגר החיים.
אנו רואים את החיים מבעד למשקפיים מאד משימתיים, מה צריך לעשות בכדי שהחיים יהיו יותר טובים. לכן התמודדות עם החסרונות הם היעד הבא בכדי לעשות את החיים יותר טובים.
ישנה סיבה נוספת הרבה אנשים רואים את המציאות המתוקנת כמובנת מאיליה – "כך החיים צריכים להראות" וממילא הדבר היוצא דופן אלו הם החסרונות בחיים.
מאיזו זווית שנתבונן בזה, החושך שולט יותר בחיים מאשר הצבע של האור והטוב.
אני מרבה לתת לכך דוגמא שבעיני ממחישה את הדבר: הורים רבים רגילים לחלק לילדים בערב שבת "ממתק של שבת". לרוב, הילד מקבל את הממתק, מתענג עליו ומן הסתם מתלכלך. יש לא מעט הורים שמיד יבואו בטענות לילד: "איך הצלחת להתלכלך כל כך מהר?!". הם לא יראו שבעצם הלכלוך הוא רק על חלק מהבגד, כאשר שאר הבגד יפה ונקי.
המיקוד בחסר מעיב מאוד על החיים.
חג החנוכה בא לעזור ולחנך אותנו איך להתבונן בצורה נכונה על החיים. חג החנוכה הוא סדנה לשינוי מבט ותודעה.
ראשית אנו עוסקים באור, אך לא באור מסנוור אלא באור קטן, המצריך התמקדות בכך שיהפוך לגדול.
אסור להשתמש באור מעבר להתבוננות בו, הוא אינו "אמצעי ל...", אלא הוא התכלית בעצמו - האור.
האורות הללו הם הולכים ומתווספים ומתאמצים לידי ריבוי נקודות אור.
זהו תהליך המתמשך במשך זמן - שמונה ימים.
את האורות אנו מדליקים מחוץ לבית לעין כל, למרות שעיקר המצווה הוא נר איש וביתו. כלומר, הטוב הזה הוא לא רק טוב פרטי אלא ביטוי לטוב של הבית.
הייתי רוצה לעמוד על אחד ממרכיבי החג וללמוד על הדרך בה הוא מעודד שינוי לתודעה חיובית. אם נזכה וניקח את הכלים הללו לאמתחתנו, נאפשר לחג החנוכה להשפיע על החיים בכלל.
הפעם ארצה לקחת את הכלים לתוך המרחב של "איש וביתו".
ראשית, החיים מלאים ב"בין השמשות", אור וחושך בערבוביה, כאשר החובה היא לבחור מהו האור הקטן הממלא אותנו. בחיים הזוגיים לא מעט פעמים אנו נוטים לתת משקל גדול לחסרונות מעבר למשקלם האמיתי. אך הדבר הנכון הוא לבחור את האורות הקטנים ולהתמקד בהם בכדי להעצים אותם. אין אור אחד ישנם הרבה אורות. את האורות צריך להדליק במקום בו יש חושך ואור יחד.
בעבר טיפלתי בזוג הנמצא בקושי מתמשך, ביקשתי מהם לבחור שלש תכונות טובות בבן הזוג על אף כל הקושי שהם חשים שיש כרגע בחיים שלהם.
היכולת להתמקד בטוב בלי להתעלם מהקושי מספקת כח לטפל בהמשך גם בקשיים.
את האורות חייבים להדליק בחוץ, בפתח ביתו, כל אחד מבני הזוג הוא בית ביחס לחברו. הטוב שהוא רואה בחברו צריך לבוא לידי ביטוי על ידי הוקרה ופרגון ובתנאי שזה בא ממקום כנה ואמיתי.
כל אחד מבני הזוג חייב לחוש שהזולת רואה בו את המיוחד והטוב ולא רק את החסרונות. צריך לתת לתחושות שלפעמים הם מובנים מאליהם ביטוי. לא פעם אחת אלא "מוסיף והולך".
בכדי לשנות מבט האדם חייב לשנות ולחזור על האורות הקטנים המאירים את החיים, לא מספיק לחפש את האורות הקטנים פעם אחת.
כל ההוקרה הזו היא ביטוי לזהות שלנו "נר איש וביתו". האורות הללו, הפרגון הזה הוא חיצוני, כלפי הזולת, אך בעל הרואה את האורות של אשתו זוהי הבבואה שלו, זו אשת חיקו וכך גם להפך זהו אור פנימי, עמוק יותר.
ככל שנרבה לאמץ כלים אלו נשנה את המשקפיים בהם אנו מתבוננים על החיים הזוגיים ונראה הרבה אור, אור שהולך ומתגבר.
בהצלחה
 
 


אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com